ספטמבר 2014

פתיח:

ריכזתי מספר מאמרים בנושא השתיקה ככלי תקשורתי בסיטואציות של דינמיקה קבוצתית, דהיינו שיש בהן לפחות 2 משתתפים.

המאמרים נלקחו מעולם התוכן של הנחייה, טיפול וגישור. על מנת להפוך את הנושא לנגיש יותר עבור אנשים שאינם באים מן התחום, פישטתי את מורכבות תהליכים ומיקדתי אותם לנושא הגישור ככל האפשר. באסופה זו התייחסתי לכל הסיטואציות כאל דינמיקה קבוצתית ולכל המנחים, המטפלים, המגשרים וכדומה כאל מובילים (את הסיטואציה) ולשאר חברי הקבוצה כאל מובלים.

חביבה שמילוביץ

 

מובילים: מנחים, מטפלים, מראיינים ומגשרים בסיטואציות של דינמיקה קבוצתית.

מובלים : (מטופלים, צדדים בגישור, מרואיינים וכדומה).

 

1. שתיקות – דינמיקה מתפתחת בין מוביל למובל

לשתיקה פנים רבות. יש לה מסרים שונים ועלינו לפענחם ולהגיב עליהם בהתאם למשמעות המיוחדת לכל מקרה ומקרה. רוב האנשים מתקשים לשאת שתיקה. שתיקה שהצד המובל זקוק לה כדי להבהיר לעצמו את רגשותיו ומחשבותיו עשויה להיות רבת ערך אם אינה מעוררת במוביל תחושה של איום או אי נוחות, ואם הוא מסוגל לראות בה חלק מהתהליך המתמשך. לעיתים הצורך הוא בשתיקה הדדית. באם המובל מתקשה לחדש שיחה לאחר השתיקה, ניתן לעזור לו בתיאור רגשותיו או לשאול מה מרגיש או על מה חושב. לעיתים שתיקה מצביעה על התנגדות, עוינות או תוקפנות. זוהי שתיקה המעוררת במוביל תחושה של דחייה. חשוב להבין את המתרחש ולא להגיב כאילו ההתקפה היא אישית. כשהמובל יווכח שאנו מוכנים לקבל את צורת התנגדות זו, ייקל עליו לשבור את שתיקתו. תכופות שתיקה מבטאת בלבול וחוסר כיוון. במקרה זה ככל שהשתיקה תקצר כן ייטב, כדי שהבלבול לא יעמיק ע"י בלבול נוסף. ישנן גם השתיקות הקצרות, בהן המובל תר אחר רגשות או מחשבות נוספים להביע. זה רגע שבו אנו מפריעים לו בהתערבותנו, ומנתקים את חוט מחשבתו. עדיף להמתין ולהתכונן למה שעתיד לבוא.

 

2. שימוש בשתיקה: תקציר מאמרם של Hill et al

שתיקה, במהלכה לא המוביל ולא המובל מדברים, היא מיומנות קשה עבור מובילים רבים, ובפרט עבור צעירים. חלקם חשים לא בנוח עם שתיקות ואחרים שותקים יתר על המידה כדי להתמודד עם התחושה שאינם יודעים כיצד להגיב ועם הפחד מפני התערבות שגויה.

הספרות התיאורטית שנויה במחלוקת לגבי יעילותה של שתיקה במצב של דינמיקה בינאישית. תיאוריות מסוימות טוענות כי שתיקה יכולה להיות אמפתית ולאפשר למובל מרחב להתבוננות ברגשותיו ומחשבותיו, בעוד שתיאוריות אחרות מצביעות על החרדה שהן גורמות, על הלחץ שהן מפעילות על המובל לדבר ולמלא את השתיקה, ועל תחושתם של המובלים כי הם מצויים תחת ביקורת ובלתי מובנים בסיטואציות אלו.

נמצא כי מובילים תפסו את שתיקותיהם כמכוונות להבעת אמפתיה, יצירת אפשרות להתבוננות עצמית, הזמנת המטופל ללקיחת אחריות, הקלה על ביטוי רגשי ויצירת מרחב למחשבה על הדברים שרצו לומר למובל. מובילים אף טענו כי ככל שהיו מנוסים יותר כך חשו בנוח יותר לשתוק בפגישות.

המובילים לא חוו את השתיקה כ"היעדר התרחשות" אלא כחלק מהפעילות האקטיבית שביצעו במהלך הסיטואציה: מרביתם הרהרו במהלך השתיקה במובל ובהתרחשות.

לצד הגורמים המצביים אשר השפיעו על השימוש בשתיקה, ניכרה גם השפעתם של גורמים הקשורים במוביל עצמו. כך, למשל, מרבית המובילים תיארו כי איפשרו יותר מצבים של שתיקה ככל שצברו ניסיון, ככל הנראה מאחר וחשו יותר נינוחים בעבודתם. בעלי גישה הומניסטית הדגישו את השימוש במצבי שתיקה למטרת העברת אמפתיה, כבוד ותמיכה.

מעניין שמובילים גברים השתמשו יותר בשתיקה כדרך להצבת גבול ביחס לנשים. כמו כן, נמצא כי שתיקה כהצבת גבול הייתה נפוצה יותר בטיפול במובלים גברים ביחס למובלות נשים. ממצאים אלו מציעים כי שתיקה בסיטואציות בינאישיות, אופיינית יותר לגברים ועם גברים.

 

3. שתיקה בדינמיקה קבוצתית כתקשורת עוצמתית.   Gans& Counselman

ליישום גם בקבוצות הגישור (מגשרים כקבוצה ומגושרים כקבוצה)

משתתפי הדינמיקה הקבוצתית מצויים במתח תמידי בין השתייכות לקבוצה לבין שמירה על האינדיווידואליות שלהם. גמישות בהיבט זה היא תוצאה אידיאלית של דינמיקה  קבוצתית, כאשר שתיקה היא מדיום משמעותי בתהליך זה. קבוצות בתחילת דרכן מאופיינות בחלוקה בין משתתפים שקטים מאוד למשתתפים דברנים מאוד, ואילו בקבוצות בוגרות יותר ניכר יותר חופש בתנועה בין שתיקה לדיבור. מובילים החשים בנוח עם שתיקה ומבינים אותה כאמצעי תקשורת חשוב יאפשרו לקבוצה לעשות עבודה משמעותית באמצעותה.

ניתן למצוא באתר זה תיקון דוד שמש

שתיקה, כמו דיבור, היא התנהגות הנובעת מבחירה, ובמאמר זה יסקרו חמישה מקורות למצבי שתיקה בדינמיקה הקבוצתית: גורמים הקשורים בסיטואציה, דינמיקות אינדיווידואליות, אינטראקציות בין חבר קבוצה לחבר קבוצה, דינמיקות כלל קבוצתיות ויחסים הקשורים במנחה הקבוצה. כמובן, חלוקה זו היא חלוקה מלאכותית במידה רבה מאחר ומצבי שתיקה המתרחשים במסגרת דינמיקה קבוצתית נובעים בדרך כלל ממכלול גורמים. כמו כן, מעבר למקורותיה השתיקה Gans& Counselman מציעים לראות בה אפשרות למידה, בדיוק כמו דיבור בקבוצה.

שתיקה במסגרת דינמיקה קבוצתית

שתיקה במסגרת דינמיקה  קבוצתית שונה ממצבי שתיקה באינטראקציות חברתיות אחרות. שתיקה בסיטואציות חברתיות יומיומיות נחווית פעמים רבות כמעיקה ומביכה, אך קבוצה מיומנת עשויה להשתמש במצבי שתיקה באופן יעיל ומקדם. הלגיטימיות של השתיקה מהווה פעמים רבות חוויה חדשה עבור המשתתפים. לעיתים היא נחווית כמתנה של זמן ומרחב וכאפשרות משמעותית ללמידה ורפלקציה עצמית, ועבור חלק היא מהווה הזדמנות ומיוחדת ראשונה להאט או לעצור. כך, למרות שפעמים רבות שתיקה נתפסת כהיעדר פעילות פסיכולוגית, שתיקה יכולה לתפקד כאמצעי תקשורת עוצמתי. לצד זאת יש לזכור כי שתיקה יכולה להוות הגנה והימנעות מהתמודדות.

דינמיקות כלל קבוצתיות

הדינמיקה הקבוצתית משקפת בדרך כלל את השלב ההתפתחותי בו הקבוצה נמצאת ובהתאם, כדאי להתבונן במצבי שתיקה במסגרת דינמיקה קבוצתית  גם בהקשר של השלב ההתפתחותי בו הקבוצה נמצאת.

אמון- תחילת דרכה של הקבוצה מאופיינת בסוגיות של אמון וביטחון. בשלב זה, שתיקה עשויה לנבוע מפחד מפני חשיפת הנזקקות, מפני תקיפה או הרחקה. הכמיהה לתשומת לב רבה, ובהתאם גם המגננה מפניה אשר באה לידי ביטוי בשתיקה. תוך זמן מה הקבוצה נכנסת לשלב של "ירח דבש" אך כאשר שלב זה מסתיים ותגובות ביקורתיות יותר מתחילות להופיע, עשויה להיות נסיגה נוספת אל שתיקה כמגננה.

כוח- נושאים של סמכות, שליטה ותגובות fight or flight מאפיינות את שלב הכוח, ומובלים המתמודדים עם נושאים של תלות חשים לא פעם מאוימים ומפוחדים, ונוטים לשתוק. סמכותו של המוביל מעורערת גם היא בשלב זה וקושי של המוביל להתמודד עם המצב עלול להביא את הקבוצה לידי נסיגה אל שתיקה הגנתית.

אינטימיות- כאשר הקבוצה מבשילה ומתחילה לגעת בנושאים אינטימיים, שכיחות במיוחד תחושות בושה, אשמה וקנאה אשר מלוות בחלק מהמקרים בגלישה אל שתיקה נבוכה. לצד זאת, שתיקה בשלב זה עשויה להיות גם הישג קבוצתי המתבטא בהרחבת האפשרות של מרחב נפשי להתבוננות ורפלקציה.

סיום- שלב הסיום מאופיין בהתייחסויות כנות ולא פעם מכאיבות אחד כלפי השני, ועד שנבנית אווירה בה חברי הקבוצה מוכנים לומר דברים אלו, עשויה להשתרר שתיקה לא נוחה. גם עזיבה בטרם עת של אחד מחברי הקבוצה עשויה לייצר שתיקה.

שתיקה הקשורה בהנחיה

שתיקה קבוצתית עשויה להוות תגובה למוביל או לפעולות מסוימות של המוביל.  קושי של המובילים  לדבר על טעות או הפרת גבולות שבוצעה על ידי המוביל מתוך רצון לראות אותו כמוביל טוב עליו ניתן לסמוך. שתיקה אף עשויה להוות מחאה נגד המוביל סביב אכזבה, כעס או חוסר שביעות רצון ממנו. שתיקה עשויה להיות גם תגובה לתחושת המובלים שאינה מוזנת כהלכה על ידי המוביל: כמו ילד להורים מזניחים, המובילים שוקעים בייאוש  המתבטא בין היתר בשתיקה מתמשכת.

 

 

 

 

4. שתיקה

כלי רב פנים בתקשורת בכללותה, וזו הגישורית בפרט. שתיקה של אחד המגושרים יכולה לבטא אדישות או כעס והתרסה. מאידך יכלה השתיקה להוות כלי רב ערך בידי המגשר להעמקה, מיון וסידור החומר בחשיבה וברגשות. חברה המורגלת ברעש אינסופי של להג ודיבורים חרדה מהשקט והשתיקה: החלל הריק יוצר פחד ומבוכה. אולם הפסקת הרעש החיצוני יכולה לגרום להפניית המבט פנימה, להיכרות והעמקה עם עצמנו והרעש המתחולל בתוכנו. הפאוזה שיוצרת השתיקה מאפשרת לאדם לראות את עצמו לעומק ביתר בהירות, ולעשות סדר בכאוס הפנימי. מגשר המשתמש בכלי השתיקה ונותן לדברים להדהד בחלל ללא תגובה, יכול להביא לכך שהאדם יעבור לאיכות מעמיקה יותר של שיח, מחובר יותר לרגשות ולמניעים האותנטיים ופחות להתלהמות חיצונית, מכאן נפתחת האפשרות להעמקת התקשורת בין כל הצדדים.

 

וקצת פילוסופיה בגרוש….

5. שתיקה / דיבור – שלמות השתיקה והדיבור – דיבור מתוך שתיקה

שתיקה ודיבור. מי שיתבונן בעניין יראה, כי מהותה של השתיקה הפוכה ממהותו של הדיבור. מהותה של השתיקה היא חוסר הגדרה. ומהותו של הדיבור היא הגדרה. כדי לדבר על משהו, לשם כך צריך להגדיר אותו. כל מילה של דיבור, היא הגדרה של דבר אחר. ההגדרות יוצרות את המשמעות של הדיבור. אי אפשר לדבר על משהו שאי אפשר להגדיר אותו. וכל מהותו של הדיבור, הוא להגדיר דברים. והדיבור מבטא את השונות ואת הנפרדות שיש בין הדברים השונים.

והשתיקה לעומת זאת, היא מבטאת חוסר הגדרה. כאשר לא יודעים משהו, אז שותקים. אי אפשר לדבר על מה שלא יודעים אותו. כאשר הכל אחד, ואי אפשר להגדיר שום דבר, במקרה כזה אי אפשר לדבר ואפשר רק לשתוק.

כמו כן, השתיקה מבטאת הכלה. האדם מכיל בתוכו את הדברים כפי מה שהם ולא מגדיר שום הגדרה. הסבל נוצר כאשר יש הגדרות. כאשר האדם מגדיר שהוא רוצה דבר אחד יותר מאשר דבר אחר, על ידי זה נוצר הסבל (וגם האושר). השתיקה פירושו, שהאדם לא מגדיר שום דבר, אלא הוא נמצא בהרמוניה מוחלטת עם המציאות ועם הדברים כפי מה שהם.

ומי שיתבונן בעניין יראה, שהשלמות היא החיבור של הדיבור ושל השתיקה. כי במציאות שלנו, יש גם דיבור וגם שתיקה. ואם הייתה במציאות רק שתיקה, הרי שכל הדברים היו דוממים. ואם בעולם שלנו הייתה רק שתיקה, הרי שלא הייתה תקשורת בין הדברים השונים שבעולם. וכל שינוי שיש בעולם, הוא סוג של דיבור.

ואילו הייתה בעולם רק שתיקה, הרי שהיקום כולו לא היה קיים כלל. כי המהות של העולם שלנו, הוא השינויים שבתוכו. והדיבור הכרחי לצורך קיום העולם.

ומצד שני, גם השתיקה הכרחית לצורך קיום העולם. כי אם הכל ישתנה כל הזמן, הרי שגם אז לא תהיה משמעות לעולם. כך שגם הדיבור וגם השתיקה הכרחיים לצורך קיום העולם.

ושלמות אמיתית, היא כאשר הדבר מכיל את ההפך שלו. שאז הוא שלם באמת.